<h1>המנהיג הלכ' פסח</h1>
<h2>דף ח:</h2>
והליבון שאמרו והוא שיהיו הניצוצות מנתזין הימינו, בירושל' ובבלי [ע"ז ע"ו ע"ב]. ובסכיני' שלגוים אמר' בירושל' עלה דמתני' דסוף ע"ז הסכין שפה והיא טהורה, בד"א בסכיני' קטני', אבל סכיני' גדולים מלבנן באור, ומעתה לא תקשי ההיא (תוספת') [משנה] דע"ז [ע"ה ע"ב] השפודין והאסכלאות מלבנן באור, מכלל דסכין לא בעי ליבון, וכן בפסחי' [ל' ע"ב] הלכת' אידי ואידי ברותחי' ובכלי ראשון, ואילו בתוספת' [פ"ט ה"ב] אמרי' השפוד והאסכלא והסכינין מלבנן באור, ההיא דע"ז ודפסחי' דסגי להכשירן בהגעלה בסכיני' קטני' שאין צולין בהן בשר, ואין תשמישן ע"י האור, אבל לסכיני' גדולים לא סגי בהגעלה שהגדולים עיקר תשמישן על ידי האור שצולין בהן בשר בשפודין שלברזל. ומתני' הכי מתפשטא ומתפרשא הלוקח כלי תשמיש מן הגוים את שדרכו להגעיל יגעיל, השפודין והאסכלאו' מלבנן באור, והסכיני' שפה והיא טהורה, והסכין בכלל הני דסגי להו בהגעלה מדלא בעי ליבון אלא בשפוד ואסכלא לחוד ובתר הכי תנן הסכין שפה והיא טהורה, (ו)לחתוך בה צונן כדאמ' בגמ' וקאי עלה הירושל', בד"א דלסכין ברותח סגי בהגעלה, ולצונן סגי בשיפה בסכיני' קטני' אבל בסכינים גדולי' מלבנן באור כדפר' שמהפכי' בהן בשר על גבי גיחלים וההוא דחולין ותוספ' בגדולי' מיירו או כחס על הנר מתקן בה את הנר שלחלב לכך צריכי' ליבון, מ"ר אב"ן. ויש גאון שאמ' שהיום הזה אף לסכיני' קטני' שלגוים צריכין ליבון שנהגו לתקן בהן את הנר שלחלב כשהוא דולק על כן יש להחמיר. ואע"ג דבסכין גוי בעיא נעיצה י' פעמי' בקרקע משום שמנונית דאיסורא וההיא דחולין [קי"א ע"ב] בסכין ששחט בה אסור לחתוך בה רותח, וצונן אית דאמ' בעי הדחה ובהדחה סגי דדם משרק שריק ואינו נבלע בסכין. ואע"פ דבסכין טריפה אמ' התם [חולין ח' ע"ב] והלכת' בצונן או בבליתא דפרסא ולא משום דם מדנקט טריפה דאיתסרא ולא צריך נעיצה אידי (דמטמרי) [דטרידי] סימנין לאפוקי דמא לא בלעי שומן שבו ודאי בהדחה או בבליתא, ומאן דאסר גבי שמן לא אמרי' דבלע טפי מדם, אבל לחתוך בשר בו בעייא נעיצה.
<h2>דף קח:</h2>
ואע"ג דאמ' בחולי' פ' כל הבשר, [ק"ח ע"א] כזית בשר שנפל לתוך יורה שלחלב בשר אסור וחלב מותר, ומתמהינן ואי אמרת איפשר לסוחטו אסור חלב נבילה הוא. פי' היוצא מן הבשר ומין במינו לא בטיל, הכא במאי עסיקי' שנפל לתוך יורה רותחת דמבלע בלע מפלט [לא] פלט, סוף סוף כי נייח הדר פליט בשקדם וסילקו, ופי' ר"ש ז"ל קודם שתנוח מן הרתיחה. למדנו מזה דבמים רותחין לא מפליט הכלי שנתון בהן, ואילו בפסחי' [ל' ע"ב] אמרי' בכלי האסור מגעילו ברותחי' ובכלי ראשון. דיש לומ' כשמוציא את הקערות שהוגעלו ברותחין ושוטפן ומדיחן במים קרים כמנהג ה' ומשפשפן הרי ניח מרתיחה ופליט. ורבי' יעקב מ"כ ז"ל פיר', סוף סוף כי ניח מהיות שבע מלבלוע (ההפלט) [הדר פליט] אף במים רותחי' כמו שאמ' בפסחי'. וי"א כי בקערות שהן קשות מבלע בלעי והדר פלטי כדאמ' בפסחי', אבל בבשר שהוא דבר רך מבלע בלע ולא פליט, כמו שאומ' בחולין פ' כל הבשר [קי"א ע"א] בכבד דחלט ליה בחלא או ברותחין דמצמת צמית ובלע ולא פליט. מ"מ לדברי (האומ') הכל בכח הרתיחה בולעות הקדרות את המים וחוזרות ופולטות או ברתיחה או בהדחתן בצונן ובשפשוף להסיר הגיעול שעליהם שפלטו וצריך שתהיה היורה רותחת כל שעה שלא תנוח מרתיחתה ותחזור ותבלע לפי דברי הגאוני' המצריכי' להגעיל בכלי שהוטהר במים רותחי' שאם יגעילו בכלי האסור הרי הוא כמגעיל ביורה מליאה איסור. וי"א שאף בכלי האסור מגעילי' שכל זמן שהוא רותח אע"ג דבלעי איסורא כי ניח הדר פליט כשידיחם במים קרים.
<h2>דף קיא:</h2>
והליבון שאמרו והוא שיהיו הניצוצות מנתזין הימינו, בירושל' ובבלי [ע"ז ע"ו ע"ב]. ובסכיני' שלגוים אמר' בירושל' עלה דמתני' דסוף ע"ז הסכין שפה והיא טהורה, בד"א בסכיני' קטני', אבל סכיני' גדולים מלבנן באור, ומעתה לא תקשי ההיא (תוספת') [משנה] דע"ז [ע"ה ע"ב] השפודין והאסכלאות מלבנן באור, מכלל דסכין לא בעי ליבון, וכן בפסחי' [ל' ע"ב] הלכת' אידי ואידי ברותחי' ובכלי ראשון, ואילו בתוספת' [פ"ט ה"ב] אמרי' השפוד והאסכלא והסכינין מלבנן באור, ההיא דע"ז ודפסחי' דסגי להכשירן בהגעלה בסכיני' קטני' שאין צולין בהן בשר, ואין תשמישן ע"י האור, אבל לסכיני' גדולים לא סגי בהגעלה שהגדולים עיקר תשמישן על ידי האור שצולין בהן בשר בשפודין שלברזל. ומתני' הכי מתפשטא ומתפרשא הלוקח כלי תשמיש מן הגוים את שדרכו להגעיל יגעיל, השפודין והאסכלאו' מלבנן באור, והסכיני' שפה והיא טהורה, והסכין בכלל הני דסגי להו בהגעלה מדלא בעי ליבון אלא בשפוד ואסכלא לחוד ובתר הכי תנן הסכין שפה והיא טהורה, (ו)לחתוך בה צונן כדאמ' בגמ' וקאי עלה הירושל', בד"א דלסכין ברותח סגי בהגעלה, ולצונן סגי בשיפה בסכיני' קטני' אבל בסכינים גדולי' מלבנן באור כדפר' שמהפכי' בהן בשר על גבי גיחלים וההוא דחולין ותוספ' בגדולי' מיירו או כחס על הנר מתקן בה את הנר שלחלב לכך צריכי' ליבון, מ"ר אב"ן. ויש גאון שאמ' שהיום הזה אף לסכיני' קטני' שלגוים צריכין ליבון שנהגו לתקן בהן את הנר שלחלב כשהוא דולק על כן יש להחמיר. ואע"ג דבסכין גוי בעיא נעיצה י' פעמי' בקרקע משום שמנונית דאיסורא וההיא דחולין [קי"א ע"ב] בסכין ששחט בה אסור לחתוך בה רותח, וצונן אית דאמ' בעי הדחה ובהדחה סגי דדם משרק שריק ואינו נבלע בסכין. ואע"פ דבסכין טריפה אמ' התם [חולין ח' ע"ב] והלכת' בצונן או בבליתא דפרסא ולא משום דם מדנקט טריפה דאיתסרא ולא צריך נעיצה אידי (דמטמרי) [דטרידי] סימנין לאפוקי דמא לא בלעי שומן שבו ודאי בהדחה או בבליתא, ומאן דאסר גבי שמן לא אמרי' דבלע טפי מדם, אבל לחתוך בשר בו בעייא נעיצה.
